<h1>ראב"ן סימן ר"ז</h1>
<h2>דף ח:</h2>
והשוחט בסכין של גוים בית השחיטה בעי קליפה כרב, דאי בית השחיטה רותח הוא קא בלע משמנונית הסכין ואי צונן הוא אגב דוחקא דסכינא בלע. ויש מן הגאונים שמורין דלא בעי קליפה אלא הדחה לקולא כרבה בר בר חנא, ורב שרירא גאון ורבינו חננאל דאמרו תרווייהו קולף כרב לחומרא.
השוחט בסכין כשר ששחט בו בהמה טריפה פליגו בה רב אחא ורבינא חד אמר בחמין צריך לרחוץ הסכין קודם שישחוט בו בהמה אחרת וחד אמר בצונן דיי, והילכתא אפילו בצונן דאפילו בית השחיטה רותח לא בלע סכין מן שמנונית של טריפה דקשה הוא ואין צריך אלא להדיח הדם שעל הסכין מבחוץ. ואי איכא בליתא דפרסא בגד עב ובלויי וקנחו בו תו לא צריך, ולהכי נהגו העולם לקנח הסכין מיד לאחר השחיטה בבהמה עצמה בעוד הדם לח, ומיהו צריך להדיחו נמי במים שצמר של בהמה וכן עורה רך הוא ואינו מקנח יפה כמו בליתא שהוא קשה, ומיהו אם לא הדיחו אחר שקינחו בבהמה ושחט בו לא בעי קליפה דאמרינן יפה נתקנח.
אמר רב יהודה אמר שמואל הטבח צריך ג' סכינים אחד ששוחט בו ולא יחתוך בו דבר אחר דילמא איפגים כדאמרינן בעלמא [ב"מ קט"ז.] שאני סכינא דאשכבתא כיון דמיפגמא קפדי אינשי ולא מושלי לחתוך בו דבר אחר, ואחד שמחתך בו בשר, ואחד שמחתך בו חלבים דאי מחתך חלבים והדר בשר היה דבוק מן שמנונית החלב על הסכין וכן חיתוך הבשר נבלע בבשר אגב דוחקא דכווצא ובעי קילוף וצריך להו למיעבד היכרא דילמא מיחלפי ליה. וכשמנקר הבשר במקום חלב, בכליות ינקר בסכין של חלב, ובשאר מקומות כמו בשופי נ"ל דאם ניקר בסכין אחד גם החלב שבו אין צריך קילוף דהא אינו חלב גמור אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור הילכך לא חייש[י]נן לבליעת הסכין.
